מצע מפלגה מרכז בתוכו את העקרונות והתוכניות העתידיות של המפלגה במידה והיא תיבחר. מטרת המסמך הוא להנגיש את האידיאולוגי וה"אני מאמין" של כל מפלגה לציבור הרחב. המצע מתרכז במספר נושאים, על פי סדר חשיבותם בעיני אותה המפלגה.
לקראת בחירות 2019 רק חלק מהמפלגות בחרו להתייחס במצע המפלגתי שלהם לנושא התרבות.
להלן פרק "תרבות", כפי שפרסמה כל מפלגה:
כחול- לבן
מפלגת כחול-לבן מאמינה כי יצירה תרבותית מגוונת ועשירה היא נכס צאן ברזל חברתי וחלק חיוני מקידום מעמדה של ישראל בעולם. אנו מאמינים כי תפקידה של הממשלה הוא לסייע לתרבות ולעזור לה לשגשג, ואסור לשלטון להתערב בתוכני התרבות ולנסות להכפיף אותם לרצונו.
- נקדם תרבות מגוונת וחופש יצירה מתוך הכרה בחשיבות התרבות לקידום השיח והחשיבה בחברה הישראלית.
- נגדיל את התמיכה באומנים ובמוסדות התרבות ונדאג לייצוג של רפרטואר מגוון.
- נמסד את הסיוע להפצתה בחו"ל של התרבות הישראלית, המשמשת כשגרירה מעולה של ישראל.
- נתמוך בשידור הציבורי שיהיה חופשי, דעתני ואיכותי. נקדם באופן מיוחד את התרבות בפריפריה ונסייע לקבוצות תרבות, אומנות ותיאטרון שיקבעו את מקום מושבן הקבוע בצפון או בדרום.
- נחדש את הקריטריונים לתמיכה בתיאטרון ונבטיח את קיומם ושגשוגם של תיאטראות קיימים המתקשים לשרוד.
- נשלב חינוך לאומנות וליצירה במערכת החינוך. נתקין תקנות שיחייבו הצבת יצירות אומנות במרחב הציבורי כחלק מפרויקטים גדולים של בנייה ושיכון.
- נתמוך בקולנוע ישראלי חופשי, ער ותוסס ונגדיל את סכומי התמיכה הקבועים בחוק הקולנוע.
העבודה
התרבות הישראלית על שלל מופעיה היא ביטויה היפה ביותר של רוח החברה הישראלית מרובת הפנים והגוונים, והיא משמשת כשגרירה של הרוח הישראלית ברחבי העולם. התרבות הישראלית מהווה בעת ובעונה אחת מקום מפגש של הקולות השונים בחברה הישראלית וגורם מעורר שיח, חשיבה וביקורת עצמית. טיפוחה של התרבות הישראלית ברמה הקהילתית והלאומית, הנגשתה לציבור הרחב ושמירתה מפני התערבות פוליטית דורסנית חיוניים לחיזוקה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית ופתוחה, אשר מממשת גם את החזון הציוני בדבר תחייתו התרבותית של העם היהודי בארצו.
ממשלה בראשות מפלגת העבודה תפעל להשגת היעדים הבאים:
- עצירת כל ניסיון נוסף לקידום חוק “נאמנות בתרבות”, הבטחת חופש היצירה והביטוי האומנותי בישראל ומניעת התערבות פוליטית לא ראויה במוסדות התרבות, בתכני יצירתם ובתקצובם.
- מתן זכויות סוציאליות והגדלת שכר האומנים בגופים נתמכים וכן פיתוח תכניות פנסיה ליוצרים ואומנים כחלק מן המהלך הכולל להרחבת מסלולי הפנסיה הממלכתית לעצמאים.
- קידום התרבות הישראלית על מגוון מופעיה וביטוייה כביטוי מרכזי לרוחה של החברה הישראלית ולריבוי פניה וקולותיה.
- הגברת הנגישות של אזרחי ותושבי המדינה למוסדות התרבות ולמוזיאונים ולאירועי ולתכני תרבות מתחומי הספרות, המוזיקה, התיאטרון, המחול והקולנוע והבטחת חוסנם של מוסדות אלו באמצעות הגדלה ניכרת של התמיכה הממשלתית בהם, תוך מתן סיוע מיוחד למוסדות התרבות הפועלים בפריפריה.
- שימור המורשת התרבותית של החברה הישראלית לדורותיה בתחומים השונים, לרבות תחום הזמר העברי, באמצעות השקעת משאבים ייעודית לתחום זה.
- קידום וטיפוח גופי תרבות קהילתיים וגופי תרבות המשרתים קהלים בעלי מאפיינים מיוחדים בתחום התרבות, באמצעות הרחבת התמיכה הממשלתית בפעילותם וקיום מיזמים משותפים בתחום התרבות הקהילתית עם גופים אלו ועם הרשויות המקומיות.
- חיזוק ההשקעה של גופי שידור מסחריים וציבוריים בסוגת עילית ובפיתוח הפקות מקור, תוך התקשרות עם יוצרים וגופי יצירה ותרבות עצמאיים.
- הבטחת תגמול ראוי ליוצרים ולמבצעים עבור יצירתם והשימוש בה והקמת קרן לתמיכה ממשלתית בסופרים, משוררים, אמנים ויוצרים, בתיאום עם הארגונים היציגים בתחום התרבות והאומנות.
- שחרור נכסי קניין רוחני – אוצרות ידע תרבותיים והיסטוריים בבעלות המדינה, לשימוש חופשי באינטרנט.
מרצ:
העשייה התרבותית על תחומיה השונים יוצרת את מיטב הנכסים הרוחניים של החברה הישראלית, ומהווה מרכיב מרכזי בקביעת איכות חייה, עיצוב דיוקנה, זהותה וייחודה. היצירה התרבותית והאמנותית תורמת להתגבשותה של סולידריות חברתית ומהווה מקור להעשרה רוחנית. על המדינה מוטלת האחריות לפיתוח התרבות ולעידוד יצירה מקורית, חופשית ובלתי תלויה בממסד, ומחובתה להגן על יוצרים ואמנים שתורמים לתרבות.
הכנסת היוצאת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק "נאמנות בתרבות" המקנה לשר התרבות סמכויות להתערבות בלתי לגיטימית בתכניה של היצירה האמנותית בישראל באמצעות שלילת מימון ממוסדות תרבות שלא יעמדו בשורה של קריטריונים עמומים ונתונים לפרשנות פוליטית. החוק יפגע פגיעה קשה בחופש הביטוי והיצירה ואין לו מקום בספר החוקים של מדינה דמוקרטית. מרצ תתנגד לאישור החוק ותיאבק בו.
מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:
- הגברת הסיוע הציבורי למוסדות ויוצרים בתחום התרבות והאמנות, לרבות קבוצות לא ממוסדות, ומניעת הפגיעה בתקצוב לתעשיית הקולנוע בהתאם לחוק הקולנוע.
- החלת פרויקט “סל תרבות ארצי” על כל התלמידים בישראל, והכללת החינוך לצריכת תרבות במסגרת לימודי הליבה
- הסדרה בחוק של נושא הצבת אמנות במרחב הציבורי בישראל לפי קריטריונים שקופים ותוך שילוב אמנים מקצועיים
- תיקון האפליה הקיימת בחלוקת התקציבים למוסדות תרבות ואמנות, והגדלת ההשקעה בתכנים תרבותיים של יוצרים ויוצרות מכל הקבוצות בישראל, לרבות מזרחים, יוצאי בריה"מ ויוצאי אתיופיה.
- מתן שוויון מלא בהקצאה ליצירה הערבית והדרוזית והקצאת מקום ראוי ליצירה בשפה הערבית
- הקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי בערבית
- תמיכה מוגדלת בספריות הציבוריות, בהמשך לחוק הספריות הציבוריות אשר נחקק ביוזמת מרצ
- הקמת הוצאה לאור המיועדת לפרסום מחקרים על התרבות הישראלית
- חקיקת חוק הקמתו של המוזיאון הלאומי לתרבות ואמנות בישראל
- הקמת מועצה ציבורית עליונה לתמיכה באמנים ובעשייה האמנותית בכל הארץ, אשר תיתן ביטוי למורשת התרבותית של העדות השונות ותעודד יצירה
- הרחבת הפעולה לקליטתם המקצועית והתרבותית של אמנים עולים
- העמקת הקשרים התרבותיים עם מדינות העולם, בדגש מיוחד על ארצות הים התיכון
- גיוון והנגשת התרבות בדגש על קידום יצירה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית
ישר
- ממלכתיות מקיימת בקרבה רב תרבותיות ופלורליזם תוך טיפוח תרבות עילית ועממית, זו לצד זו. למדינה אחריות לממן ולקדם תרבות אמנות ויצירה. אין מקום לדרישה של "נאמנות בתרבות". התרבות היא חופשית במסגרת החוק.
- יהודים חילוניים, מסורתיים, דתיים , ערבים וחרדים מכל הזרמים חייבים ללמוד לחיות בצוותא, להכיר אלה את אלה, לצד קידום תרבות ייחודית לכל מגזר.
- תקציבי התרבות לא יושפעו מהעדפות או אינטרסים פוליטיים, ויהיו מנותקים מהפוליטיקאים. אלה יוקצו באופן מקצועי ושוויוני, תוך הסרת הקיפוח מן הציבור הערבי.
- המדינה תכפיל את תמיכתה במוסדות תרבות ובאמנות ותגדיל בשיעור ניכר את התמיכה בחינוך לערכי תרבות וליצירה חופשית, תוך האזנה למגוון הקולות בחברה.
חדש
- הגדלה משמעותית של התקציבים הממשלתיים למוסדות התרבות
- העלאת תקציב התרבות לאחוז אחד מתקציב המדינה
- חיזוק וקידום מעמדם של היוצרים והרחבת התמיכה ביצירה הישראלית המקורית בשפות השונות
- עידוד הפקות מקור בתיאטרון ובקולנוע
- ביצוע חוק הקולנוע
- עידוד התאגדות אנשי קולנוע וטלוויזיה, במטרה להבטיח להם תנאים סוציאליים וקידום חקיקה שתגן על זכויותיהם
- ערוץ 1, כערוץ ממלכתי, יטפח תרבות דיון והפקות מקור באיכות גבוהה, תוך ייצוג הולם של כל מגוון התרבויות הקיים בישראל והפסקת ההתעלמות מהציבור הערבי
- הגדלת התקציבים לספריות הציבוריות.
זהות
תקציר:
זהות מתנגדת להתערבות ממשלתית בנושא התרבות. על האמן לממן את פעילותו התרבותית מכספו או בעזרת תרומות. בנוסף, 'זהות' תאפשר לרשויות המקומיות להטיל מס רשות עבור מימון פעילות תרבותית. למשל, הרשות המקומית תוכל למכור כרטיסים מסובסדים רק למשלמי מס הרשות. לפי מודל זה, אין אזרח שייאלץ לשלם עבור מופע או עבור כל אירוע תרבותי אחר שהוא אינו מזדהה עמו.
'זהות' תסגור את משרד התרבות בהדרגה (כחלק "צמצום משרדי הממשלה").
מורחב:
החזון - פריחה תרבותית ורוחנית עצמאית
מפלגת זהות מאמינה מתוך עיקרון, המגובה במציאות הסובבת אותנו, שאל לה למדינה להתערב בענייני תרבות ודת לא במימון ולא בהכוונה. כל זאת לטובת התרבות ולטובת הדת ובעיקר לטובת העם שממנו התרבות והדת מגיעות ואליו הן שבות.
אנו רואים לנגד עינינו חזון של פריחה תרבותית לאומית אדירה והופעת כוחות נפלאים של יצירה במדינת ישראל, שצומחים ישירות מתוך העם ללא צורך בתיווך ממשלתי. אנו רוצים לחזות ביצירה תרבותית שמושרשת בתוך העם, המזמין אותה וצורך אותה, ומבטא את עצמו באמצעותה עד הפסגות הגבוהות ביותר, הגנוזות בו ומחכות ליצירות שיוציאו אותן מן הכח אל הפועל.
“כל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש, שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו" - כתב הרב קוק, ואכן זו חובת האומנות והאמנים, אך אין זה אומר שיש חובה על הציבור לממן אותם .תרבות אינה צריכה להיות מס המוטל על הציבור בכפייה. יצירה תרבותית המבוססת על מיסוי האוכלוסייה וחלוקה על פי קריטריון ממשלתי, מייצרת תרבות שאינה רואה לעצמה שום צורך להתכתב עם ערכיוו רצונותיו של הציבור, אלא רואה את הציבור כיעד לחינוך על ידה, מכספו הוא. בעיני זהות, זוהי עמדה לא מוסרית. אם רוצה האומן לחנך את הציבור, כדרכם של אמנים בעלי שליחות מוסרית, הרשות בידו לעשות זאת מכספו או מכספם של מטיביו ותומכיו, אך לא מכספי הציבור אותו הוא מבקש לעצב.
אותו הדבר אמור גם בנוגע לדת ומסורת, ובאמת דת היא חלק מתרבות ותרבות היא חלק מדת, מיוחד בעם ישראל.
המצב כיום
במדינת ישראל מימון פעילות תרבותית ברמה הלאומית והעירונית מכספי המסים נחשב לדבר המובן מאליו, ומי שמתנגד לכך מוקע כאויב התרבות בכלל. הקְרַב בציבוריות הישראלית איננו ניטש על עצם מעורבותה של הממשלה במימון התרבות, אלא על היעדים של מימון זה. מעבר לכך, בעוד ששאלת היעדים הממשלתיים של התרבות עולה מדי פעם לכותרות, בהקשר לשערורייה כזאת או אחרת, עיקר המימון המאורגן למוסדות תרבות, שעובר דרך העיריות מכספי הארנונה, זורם מבלי שאיש יתהה על אופן חלוקתו, כל זמן שלא עולה לכותרות שערורייה של ממש.
אך השערוריות הצפות על פני השטח חדשות לבקרים אינן אלא ביטוי למציאות מקולקלת ביסודה, בה בכל זמן נתון כל אזרח מממן מכספי המסים הארציים והעירוניים שהוא משלם תכנים תרבותיים, ערכיים ודתיים שהוא אינו מזדהה עמם כלל, ואף מתנגד להם נחרצות.
מדוע שאדם חרדי ישתתף במימון של אצטדיון כדורגל שלא הוא ולא ילדיו ונכדיו יבואו אי פעם בשעריו, כשהוא גם מתנגד מהותית לכל התרבות שאותה אצטדיון זה מייצג? מדוע שאדם שאין לו דבר משותף עם קיום מצוות היהדות יממן מופעי חזנות בבתי כנסת? מדוע אדם דתי לאומי צריך לממן את מחלקת הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל, שמספרת לבאים בשעריה שעם ישראל הם צאצאי הכנענים, ושא-להי ישראל הוא גלגולו של אליל כנעני? ומעבר לכך, מדוע שכספי האזרחים יופנו במסגרת מימון תרבות לאפיקים פוליטיים הנוגדים באופן יסודי את ערכיהם?
כאשר במסגרת רשות השידור הופקה לפני כמעט 40 שנה גרסה קולנועית של "חרבת חזעה", הרוחות סערו על כך שלא ייתכן להשתמש בכספי ציבור על מנת להפיק יצירות הרחוקות בתכלית מהקונצנזוס הערכי והפוליטי. כנגד טענות אלה העלו גם אז את הטענות בדבר חופש היצירה והסכנה שבצנזורה וב"סתימת הפיות" , ובדבר חירות האמנות וחשיבות השיח התרבותי הפתוח.
כאשר בשנת תש"ע (2010) תיאטרון הבימה הודיע שהוא יסרב להופיע באריאל, שכן זה סותר את הכרתם המוסרית של שחקניו. הרוחות סערו, שכן מדובר במוסד המתוקצב ממשלתית, ונמצאה פשרה. בשנת תשע"ו (2016) בר הודיעה שרת התרבות שהיא רוצה להכניס לתוקף קנסות ענק למוסדות תרבות ממומנים ממשלתית שיסרבו להופיע במקומות כמו אריאל וקריית ארבע משיקולים פוליטיים.
זהות סבורה ששני הצדדים צודקים לחלוטין. "מי בכלל רוצה ללכת להצגה של שחקנים בכפייה?" שאל אז יו"ר זהות, משה פייגלין. ברור שאמנים אמורים לפעול על פי צו מצפונם, כמו כל בני האדם, וברור שמי שמקבל תקציב ממשלתי צריך לבצע את התפקיד שהממשלה שכרה אותו למלא. הבעיה היא בשיטה, ולא באנשים. שחקני הבימה לא צריכים להופיע באריאל אם הם לא רוצים, אבל אזרחי אריאל לא צריכים לממן את פעילות הבימה מכיסם.
בישראל נשכחה האמת הפשוטה: חירות מצפונית ויצירה אמנותית חופשית מהפכנית ואוונגארדית סותרות מימון ממשלתי באופן מובנה לחלוטין. או שכספם של האזרחים מופנה נגדם ונגד ערכיהם, או שהאמנים נאלצים לוותר על כנותם.
עצמאות תרבותית מלאה
באופן עקרוני, וגם באופן מעשי, תרבות לאו דווקא זקוקה לתמיכה כלשהי, ויכולה פעמים רבות להיות עסק כלכלי מצליח בפני עצמו. סדרות הדגל של הטלוויזיה המופקות היום הן בהחלט יצירות תרבותיות מרשימות, לטוב ולרע, ואיש לא מעלה על דעתו שהן זקוקות למימון ממשלתי או עירוני. ספרי הארי פוטר לא היו זקוקים למימון ממשלתי, ובימינו הרווחים שהם גרפו יכולים לממן ממשלות, ולא להיפך.
אותו הדבר ניתן להיאמר בנוגע לכל סוג של פעילות תרבותית, כגון תיאטרון, מחול, מוזיקה, שירה, כדורגל, היאבקות והרצאות לקהל הרחב. אם פעילות שכזאת יכולה לממן את עצמה ממכירת כרטיסים, או מתרומות של נדבנים - מוטב ואם לאו, הרי שהציבור הצביע ברגליים נגדה, וממילא לא אמור להיות למדינה עניין לממן אותה.
בעמדה זו יש הגיון רב, אך היא רחוקה מאוד מהתפיסות הרווחות בישראל, וייתכן שהיא גם רחוקה מטבע האדם בכלל, למרות שניתן בהחלט לראות בה אידיאל. מצב שבו כל אדם מוכן להשקיע את כספו באופן יזום בערכים בהם הוא דוגל באותה המידה בה הוא מוכן להשקיע בצרכיו, זהו מצב אידיאלי שיש לחתור אליו. אך באופן מעשי, זהות לא מציעה ללכת עד הקצה של שלילת כל אפשרות של מימון ציבורי, ולו גם רצוני, מכיוון שהדבר נוגד את התרבות הישראלית ואולי גם את טבע האדם. הפתרון שיוצג להלן מאפשר להגיע ליעד העצמאות של התרבות באופן מציאותי.
המתווה של זהות לתרבות ומימונה
- סגירת משרד התרבות
משרד התרבות ייסגר בהדרגה, יחד עם רוב ככל ההתערבות הממשלתית הארצית הישירה בנושאי התרבות, מימונה והכוונתה. מימון תרבות מכספי מיסים ייעשה ברמת הערים והשכונות, ולא ברמת המדינה.
- מימון התרבות העירונית באמצעות מס רשות
למרות תקציבו הגדול של משרד התרבות וזרועותיו המתפרסות, גם היום רוב תקצוב התרבות במדינת ישראל מגיע מהרמה המוניציפאלית. ואנו סבורים שכך גם ראוי ונכון, בסייג חשוב. כיום
הדבר נעשה כחלק מהמיסים העירוניים הכלולים בארנונה. התכנית של מפלגת זהות היא הפרדת מיסי התרבות והדת מהמיסים העירוניים הרגילים, והפיכתם למיסי רשות.
זהות , אמנם, עומדת על זכותו של האזרח לא לממן גם ברמה העירונית פעילות תרבותית וערכית שאין הוא מעוניין בה, ואף מתנגד לה. המציאות בה הציבור נאלץ באופן מתמיד לממן פעילות הנוגדת את ערכיו על מנת שגם הפעילות התואמת את ערכיו תמומן היא ההיפך מעצמאות ערכית, שהיא הבסיס לתרבות עמוקה.
במודל המימון הרצוני של זהות, יחול איסור על פי חוק על גופים ציבוריים לממן מוסדות תרבות מכספים שאינם מגיעים ממס הרשות, או מתרומות פרטיות. כספי מס הרשות יוכלו לשמש רק לצרכי תרבות. במודל המימון הרצוני של זהות, יש לכל תושב של רשות מקומית את הזכות לבחור שלא לשלם את מסי הרשות של התרבות.הרשות המקומית היא זו שתקבע את גובה מס הרשות ותוכל אף לחלק אותו למספר מדרגות או לתת לכל תושב לשלם כרצונו. לרשות המקומית תהיה הזכות, אם תבחר להשתמש בה, להעניק שירותי תרבות, כגון כרטיסים מסובסדים, רק למשלמי מס התרבות. תהיה לה גם הזכות להשתמש בכספי מס הרשות לשירותי תרבות לתושבים שידם אינה משגת. אם התושבים לא יהיו מרוצים מהאופן שבו העירייה משתמשת בתקציב התרבות הם יוכלו פשוט לא לשלם אותו.
- תרבות מתוך זהות ואחריות
במודל המוצע, התרבות המסובסדת בארץ תעלה על מסלול של חידוש הקשר עם הציבור, גם בפן האזורי שכונתי, המאפשר לשכונות שונות באופיין להשקיע את תקציב התרבות שלהן באופן שונה לחלוטין אפילו בתוך גבולותיה של עיר אחת, וגם בפן הכלכלי היסודי, לפיו תרבות שהציבור לא יהיה מעוניין לממנה, לא תמומן, בניגוד לתרבות שהציבור כן מעוניין בה, שתקבל כפועל יוצא מכך את תמיכתו.
קשר זה עם הציבור איננו דבר שלילי, המוני וירוד, כפי שמנסים להציג את הטענות בדבר זכותו של הציבור לא לצרוך את התרבות שהאמנים מציעים לו. הקשר של אנשי התרבות עם הציבור המתבטא בנכונותו של הציבור לשלם לאמנים שלו הוא היסוד של תרבות הצומחת מתוך זהות קיימת ומבטאת אותה.
מדיניות זו היא גם הגשמה של עיקרון האחריות האזרחית. על מנת להחליט לשלם מסי רשות, אדם חייב לפתח אחריות אזרחית גבוהה פי כמה ממה שמקובל לדרוש ממנו בארץ. אחריות זו של האדם לדמותה של קהילתו, שמתבטאת בנכונות לשלם עבור עיצוב דמותה היא בדיוק הערובה לתרבות חופשית באמת של חרות מתוך זהות, שהיא גם הבסיס לחיי משמעות וטעם - משמעות וטעם שרק חיי תרבות יכולים להעניק לאדם ולחברה.
