"לא הוגן שמאפשרים לבתי הכנסת להיפתח ולאולמות התרבות לא": אסתי זקהיים, יו"ר שח"ם, יחד עם אמנים רבים נוספים מתוסכלים מההחלטה לצאת לסגר שני בתקופת החגים ושיתוק מוחלט של עולם התרבות שהחל להתאושש.
יו"ר שח"ם הוסיפה: "אני חיה עם אדם שומר מצוות, שהולך לבית כנסת ומתפלל כל יום, וכל בני משפחתו חובשי הכיפות שאני מדברת איתם חושבים ככה - שאין שום סיבה לא להשוות בין אמנות לאמונה. אם בתי כנסת כן, למה לא אולם התאטרון? יש חשיבות לחגי תשרי, אלא שאין בחוקי ישראל הגבלה על פולחן לדת מסוימת. אם התיאטרון או בכלל אמנות היא החוויה הרוחנית שלנו - אפשר להגדיר אותה כפולחן"
"כשאני קוראת את ההוראות של הסגר אני מתפלצת", זועמת זקהיים, "יש תחושה ששמים אותנו בצד ושאנחנו לא חיוניים - לא קולנוע, לא תיאטרון, ולא אמנות - להם אסור לעבוד בעוד שלאחרים מותר. אני מרגישה חסרת אונים.
למה זה ככה? כי אין לי שדולה? כי אין לי כוח במרכז הליכוד? כי אין לי דרעי או ליצמן שיכולים לאיים? בתחושה שלי אין לי נשק. נראה שאנחנו לבד במערכה. החודש יצא לנו להופיע עם ההצגה 'מהפכניות' של אנסמבל אספמיה, ובכל מקום שבו סיימנו את ההצגה, הקהל עמד על הרגליים ואמרו לנו כמה התגעגעו לתיאטרון ולקונצרטים.
אני מרגישים שאת הקול הזה לא מרגישים מספיק חזק. התחושה שרק אם הופכים שולחן או שאתה מאיים משהו משתנה. איפה החשיבה הכלכלית לטווח הארוך? זה לא רק הרס התרבות. זה גם הרס הכלכלה, ואני מדברת כעצמאית שמתחלקת כל השנים עם המדינה במסים ופתאום אנחנו לא חיוניים. תחושה קשה".
השחקן זהר שטראוס, שמכהן כחבר ועד שח"ם, הביע את כאבו בשל המצב: "אנחנו מתרסקים מכל סגר כזה, אנשים שפועלים בתחום התרבות, התחילה להם איזושהי התאוששות, יכולנו לראות איזושהי תקווה, אנשים התחילו להיערך להופעות לפי המתווה, ועכשיו הכול עוד פעם צנח לרצפה. זה משאיר אנשים בצרה צרורה. הענף שלנו מתמודד עם קושי מאוד גדול. הפרנסה התעכבה ויש קושי גדול להתפרנס עכשיו.
למזלי יש לי עסק שנקרא אמנדה שעושה הכשרות לעסקים בתחומים של הופעה מול קהל. היינו אמורים לצלם את העונה החדשה של 'שטיסל' במרץ, ומצאנו את עצמנו מצלמים באוגוסט. במקום בחורף מצאנו את עצמנו מצלמים בעונה הכי חמה, זה היה מאוד קשה. היינו צריכים למלא רחובות כי הם היו ריקים בסצנת רחוב רבת משתתפים".
