לפני כשבועיים, פורסמה כתבה במוסף "פנאי פלוס" שעסקה בהתנהלותו לכאורה של עוז זהבי בהפקות בהן הוא משתתף. בין היתר נאמר שם כי עוז "מגיע לסט ובודק על השעון את מספר הדקות של ההפסקות ואם יש לו חדר מנוחה".
אין בכוונתי להתייחס למקרה הספציפי של עוז זהבי, אלא לעצם הציפייה התמוהה משחקנים שלא יזכו בתנאים דומים לאלה שכל אחד מאיתנו דורש ממקום עבודתו.
דיני העבודה חלים על כל העובדים השכירים במדינת ישראל. במסגרת הזו, זוכים העובדים לזמני הפסקה ומנוחה ולזמני ארוחות בהתאם לכמות שעות העבודה, תשלום על שעות נוספות, ולזכויות נוספות הנובעות מאופי העבודה- פיזי או משרדי, וכו'. האם מישהו מאיתנו מעלה בדעתו כי תנאים אלה יבוטלו? האם בכל מקרה של הפרה אנו מתייחסים לעובד הדורש זכויותיו לפי חוק כ"מפונק"?
התשובה הינה חד משמעית. לא.
מאחר ומרבית השחקנים מועסקים כעצמאיים- בהתאם לפרויקטים והפקות, ואינם שכירים, נחתמו בין שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) לבין כל גופי השידור וערוצי הטלוויזיה, הסכמים שיסדירו את זכויות השחקנים בעבודתם, המותאמים לתנאים הקיימים בשטח, וכוללים בין היתר חדר מנוחה במקרים של שעות רבות של חזרות, של זמני הפסקות, של ארוחות וכו'.
לא יתכן מצב בו יותקף שחקן על העובדה שהוא דורש את זכויותיו, כפי שמעוגנות בהסכמים. לא יתכן כי צרכים בסיסיים הנדרשים לשחקן- דוגמת חדר מנוחה וזמני מנוחה במהלך יום של 10 שעות עבודה בעמידה על הרגליים ולקראת הצגה בערב, יחשבו כפריבילגיה. לא יתכן כי זמני הפסקה יומרו בראיון לצרכי יחסי ציבור, או בעבודה נוספת לטובת ההפקה.
מהיכרותי האישית את עוז זהבי, אני יכול להעיד כי מדובר בשחקן מקצועי, אכפתי, אשר התנדב על מנת לסייע לשחקנים רבים בתחילת דרכם בתפקידו בוועד המנהל של שח"ם. אבל גם עוז, כמו כולנו, הוא רק בן אדם, והוא זקוק לתנאים בסיסיים כדי שיוכל להופיע ולתרום מכשרונו לכל הצופים בו – בתיאטרון, בטלויזיה ובקולנוע.
