בימים של בחירות, מרוץ לכיסא ודיבורים הרי גורל על מלחמה באיראן, תקציבי ישיבות, עוני ויוקר מחיה, נדמה כי מדינת ישראל זנחה כל שיח סביב עשייה תרבותית - אותה תרופה שאמורה לתת מענה לנפש בעת משבר, לשמור על מורל ולקדם עשייה.
עדות לחשיבותה ומקומה של התרבות, נמצאת בנתונים שלפיהם התיאטרון מושך אליו את מספר צרכני התרבות הגדול ביותר (בתשלום) בישראל. ב-2010 נרכשו כ-4.7 מיליון כרטיסי תיאטרון ונמכרו 116,258 כרטיסי מנוי לתיאטראות. על אף נתון זה, המדינה מעולם לא הצטיינה בהשקעה בתרבות.
מחקר שערך שח"ם (ארגון השחקנים בישראל), הראה כי סכום ההשקעה של ישראל לנפש קטן פי 26 ופי 21 מהסכומים אותם משקיעות נורווגיה ודנמרק (בהתאמה) לנפש בהעשרה תרבותית. ההשקעה של ישראל בתחום התרבות נמוכה ביחס ליתר המדינות החברות ב-OECD וזעומה אף ביחס למדינות שבהן התוצר המקומי הגולמי נמוך ממנה, כפולין והונגריה, שמשקיעות פי שניים ויותר בתחום התרבות מאשר ישראל.
כתוצאה ישירה מכך, עתיד התיאטראות בישראל נמצא בסכנה. מרביתם המוחלט נמצאים בגירעון של עשרות מיליוני שקלים והם משוועים לתקציבים ממשלתיים כדי להמשיך לפעול. בסיכום המחקר שערך שח"ם, נמצא שהצלת התרבות בישראל ושיקום התיאטראות מחייב בשלב ראשון הגדלת תקציב התרבות, מ-0.17% מכלל תקציב המדינה כיום - לסך של 0.20% לפחות מכלל התקציב (גידול של כ-100 מיליוני שקל), וזאת בהתחשב במגבלות התקציב בישראל.
העלאת התקציב תאפשר, בין היתר, הקמת חמישה-שבעה תיאטראות נוספים בפריפריה, מחוץ לאזור תל אביב. את התיאטראות החדשים ניתן יהיה להקים בערים שבהן ריכוזי אוכלוסייה גדולים. פרישה ראויה של התיאטראות ברחבי המדינה תעודד את היצירה בפריפריה ותפרק את הריכוזיות בתחום התיאטרון, תוך מתן אלטרנטיבה פרקטית ליוצרים ולשחקנים להתגורר ולפעול מחוץ לאזור המרכז ותוך מתן מענה תרבותי ואיכותי לציבור בכל רחבי המדינה.
התרבות משקפת את החברה שבה אנו חיים, אך שואבת את חשיבותה גם מהאופן שבו היינו רוצים לראות את החברה שלנו בעתיד. בכוחה להציף סוגיות חברתיות משמעותיות, ליצור דיאלוג פתוח להשמעת דעות שונות ולסייע להטמעת סובלנות ומגוון ערכים.
החברה הישראלית מאופיינת במסורת תרבותית עניפה ומגוונת, אך גם בשסעים חברתיים, באלימות גואה, בסגירות ובחוסר סובלנות. הדרך ליצירת חברה מתוקנת עוברת, בין היתר, בחינוך לתרבות. צרכני תרבות שפוקדים תיאטראות, קונצרטים, מופעי מחול, ספרות ויצירות מקומיות, נחשפים תדיר לשלל דעות וגישות שונות, ובשל כך נוטים להיות פתוחים וסובלניים יותר. במובן זה, השקעה בתרבות אינה מותרות, אלא הכרח.
נכתב על ידי שחר בוצר מרכז שח"ם
