מתוך מאמר שפורסם בעיתון "ישראל היום" ב-18/3/14
לפני חמש שנים זכיתי להיות שותף בהקמה של תיאטרון חדש בישראל - תיאטרון דימונה, שאותו מנהלת עד היום נועה, אשתי לשעבר, ולצורך מהלך זה אף שיניתי כתובת ועברתי לגור בעיר שהפכה מאז לביתי.
פערים רבים קיימים בין המרכז הישראלי לפריפריה. לכאורה, אלו פערים שפוגעים בתושבי הפריפריה בלבד, אבל לאמיתו של דבר הם פוגעים גם בתושבי המרכז, ונדמה לי שזהו תמיד טבעם של פערים - הם פוגעים בכולם, בחזק לא פחות מבחלש.
האם יש מישהו שבאמת מאמין כי מציאות שבה כל מרכזי הכוח העסקיים, התקשורתיים, המשפטיים והתרבותיים ממוקמים במרכז הארץ לא פוגעת בכולנו? האם העובדה שקולות שלמים בחברה שלנו לא זוכים לביטוי מלא, לא זוכים להשתתף, לא זוכים לתנאי פתיחה הוגנים - מקדמת אותנו כחברה או דווקא עוצרת אותנו? ובמעבר לשדה התרבות, האם התרבות הישראלית לא היתה יכולה להיות עשירה יותר, עמוקה יותר, ישראלית יותר, אם היו משתלבים בה כל אותם קולות מהוסים, ואם היו שותפים לה כל אלה שאינם שותפים עדיין?
התרבות היא תעודת הזהות שלנו, ולעיתים אפילו הפספורט. למה שנרצה שכתובת המגורים בתעודת הזהות שלנו תהיה רק תל אביב, בעוד היא יכולה להיות גם דימונה, אופקים, שלומי, חצור, טבריה ואילת? התרבות הישראלית יכולה להיות כל כך מגוונת ועשירה, וחבל שלא תהיה כזאת.
נתוני משרד התרבות משנת 2013 מצביעים על זינוק במספר הצופים במופעי תרבות בפריפריה ועל הכפלתו פי 2.5 בתוך שלוש שנים. זהו נתון משמח מאוד, תוצר מדיניות מכוונת של השרה והמשרד, ומנגד, מדובר בעיקר בתרבות "מיובאת" - הצגות ומופעים המגיעים מאזור המרכז לפריפריה. זה לא מספיק.
הפריפריה זקוקה גם למוסדות יוצרים, כי במציאות הנוכחית תושבים המתגוררים בפריפריה מוותרים לרוב על הגשמת חלומם כשחקנים, כמוסיקאים וכאמנים. הם יודעים שבפריפריה אין מבחר ואין גופי יצירה רבים שאפשר להתפרנס מהם.
לאחרונה הקמנו את "המטה להצלת התרבות בישראל" כדי להעלות את תקציב התרבות לכדי אחוז מתקציב המדינה. זהו יעד הגיוני, כי מדובר בתקציב הקיים ברוב מדינות העולם המערבי. מדינות משקיעות בתרבות כי הן מבינות שלא מדובר במותרות, אלא בתשתית הכרחית לביטוי הקולות השונים בחברה.
האחוז הזה יאפשר את ההשקעה המיוחלת בפריפריה: הקמת תזמורות ותיאטראות יוצרים מקצועיים, דוגמת תיאטרון דימונה, וגם סבסוד ללמידת תחומי היצירה. ובעיקר, בעזרתו יהיה אפשר לארוג מכל התרבויות שנתכנסו פה אריג חדש ומרהיב, שטרם נראה כמותו.
לקישור למאמר שפורסם בעיתון ישראל היום לחץ כאן
